מדרש על מלכים ב 25:27

(אסתר א׳:ג׳) כשבת המלך וכתיב בתריה בשנת שלוש למלכו אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתישבה דעתו: אמר בלשאצר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא. מאי היא דכתיב (ירמיהו כ״ט:י׳) כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וגו' וכתיב (דניאל ט׳:ב׳) למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה חשיב מ"ה שנין דנבוכדנאצר וכ"ג דאויל מרודך ותרתי דידיה הוו שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהון ומנא לן דנ"נ מ"ה [שנין] מלך דאמר מר גלו בשבעה גלו בשמונה גלו בי"ח גלו בי"ט (וכי ד' גליות גלו והא ב' גליות גלו אלא) גלו בשבעה לכבוש יהויקים [גלות יהויכין] שהיא שנת ח' לנ"נ גלו בי"ח לכבוש יהויקים גלות צדקיהו שהיא שנת י"ט למלכות נ"נ דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שנה שניה כיבש יהויקים מלך יהודה וכתיב (מלכים ב כ״ה:כ״ז) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה [ויוציא אותו מבית הכלא] תמני ותלתין ושבע הרי מ"ה שנין דנ"נ וכ"ג דאויל מרודך גמרא ותרתי דידיה (דבלשאצר) הא שבעים (כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפרוק) אמר תו לא איפרקי אפיק ואייתי מאני דבי מקדשא ואשתמש בהון והיינו דקאמר ליה דניאל לבלשאצר (דניאל ה׳:כ״ג) ועל מארי שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך וכתיב (שם) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה וכתיב (שם ו) ודריוש מדאה קביל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין אמר איהו מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל (לפי מלאת) לבבל כתיב מאי לבבל לגלות בבל (שהוא יהויכין סוף סוף) כמה בצירן תמני חשיב ועייל תמני חילופייהו חדא דבלשאצר (ותרתי). [וחמש] דדריוש (ותלתא) [ו]דכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפרוק אמר (מדלא איפרוק) השתא ודאי [תו] לא מיפרקי אפיק ואייתי מניא דבי מקדשא ואשתמש בהון אתא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי. והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעה דהוה ליה למימני מחרבות ירושלים סוף סוף כמה בצירן חד סרי איהו כמה מלך ארביסר ובארביסר דיליה איבעי ליה לאיבנויי מקדשא אלמא כתיב (עזרא ד׳:כ״ד) באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם (והות בטלה עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס). אמר רבא שנים מקוטעות הוו. [דף יב ע"א] תניא נמי הכי עוד שנה אחרת (יש) לבבל ועמד דריוש והשלימה. אמר רבא ואף דניאל בההוא מנינא מנה וטעה דכתיב (דניאל ט׳:ב׳) בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה מדקאמר אני בינותי בספרים מכלל דאיהו נמי טעה מ"מ קשו קראי אהדדי כתיב (ירמיהו כ״ט:י׳) לפי מלאת לבבל שבעים שנה וכתיב (דניאל ט׳:ט״ז) להרבות ירושלם [אמר רבא] לפקידה בעלמא והיינו דכתיב (עזרא א׳:ב׳ וד"ה ב' לו) (ובשנת אחת לכורש מלך פרס וכתיב (שם) לכלות דבר ה' בפי ירמיהו וכתיב (שם) כה אמר כורש מלך פרס [כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם] (וכתיב מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל) דרש רב נחמן בר (יצחק) [רב חסדא] מאי דכתיב (ישעיהו מ״ה:א׳) כה אמר ה' למשיחו לכורש וכי כורש משיח (הוא) [היה] אלא אמר הקב"ה למשיח קובל אני עליך על כורש אני אמרתי הוא יבנה (עירי) [ביתי] ויקבץ גליותי והוא אמר (ד"ה ב' לו) מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל. כתיב חיל פרס ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר (רב חסדא) [רבא] אתנויי אתנו בהדי הדדי אי מנייכו מלכי מינן אפרכי ואי מינן מלכי מנייכו אפרכי:

ויצעק אל ה' ויורהו עץ, מכאן שהצדיקים אין קשין לקבל לפי דרכך את למד שתפלת צדיקים קצרה. מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר וקצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית פלוני שקצר בברכותיו והיו מלעיגין עליו ואומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה, אמר להם לא קצר זה יותר ממשה שנ' אל נא רפא נא לה (במדבר יב) שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר והיה מאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית זה שהאריך בברכותיו והיו אומרין עליו תלמיד חכם מארכן הוא זה, אמר להם לא האריך זה יותר ממשה שנ' ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום וגו' (דברים ט), שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך:

ובשנת שתים למלכות נבכדנצר וגו' ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב א), אפשר לומר כן, אלא שמנה הכתוב שנים לחרבן הבית וחדשים לחרבן הבית, וכן הוא אומר ויהי בשלשים ושבע שנה גלות להויכן מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש וגו' (ירמיה נב לא), ובמקרא אחר הוא אומר בעשרים ושבעה (מלכים ב כה כז), מה תלמוד לומר בעשרים וחמשה, ומה תלמוד לומר בעשרים ושבעה, אלא בעשרים וחמשה מת שטנו נבוכדנצר ונקבר, ובכ"ו הוציאו אויל מרדך מקברו וגררו, בשביל לבטל גזירותיו, לקיים מה שנאמר עליו, ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' (ישעיה יד יט), ובעשרים ושבעה הוציאו ליכניה, בו בפרק מת צדקיהו, וספדו עליו וי דמית מלכא צדקיהו שתי שמרייא דכולהון דרייא, לקיים מה שנאמר בשלום תמות וגו' (ירמיה לד ה), כשתמצא אומר כל שהוא בטובה, אל יתיאש מן הרעה, וכל שהוא ברעה, אל יתיאש מן הטובה, מנין מיהויכין וצדקיהו, נבוכדנצר מלך מ"ה שנה, אויל מרדך בנו כ"ג, ובלשאצר בנו שלש, בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וגו' (דניאל ז א), בשנת (שתים) [שלוש] למלכות בלשאצר [המלך] חזון נראה אלי אני דניאל וגו' (שם ח א), בשנת שלש למלכות בלשאצר (וגו'), בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו', בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו', באדין היתיו וגו', אשתיו חמרא וגו', בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וגו', אדין מלכא זיוהי שנוהי וגו' (שם ה), ויקרא אריה על מצפה וגו', משא דומה אלי קרא משעיר וגו', אמר שמר וגו' (ישעיהו כ״א:י״א), מי הוא שומר זה הקב"ה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן וגו', ה' ישמרך מכל רע (תהילים קכ״א:ד׳), וכל המזמור, מה משמר שלא תכנס אומה באומה, ומלכות במלכות אפילו כחוט השערה, אלא מלכות שהגיע זמנה ליפול ביום, נופלת ביום, בלילה, נופלת בלילה, וכן הוא אומר, ונף צרי יומם וגו', ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל ל׳:י״ח), ואומר בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה (דניאל ה ל), ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (שם ו א), מה תלמוד לומר כבר שנין שתין ותרתין, אלא יום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויכין נולד שטנו והוא דריוש, יום שמשחו את יהוא ברמות גלעד, משחו את חזאל שטנו, הרי שבעים שנה משמלך נבוכדנצר, שבעים חסר אחת משכבש יהויקים, ועוד שנה אחת לבבל, עמד דריוש והשלימה, בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי וגו' (שם ט א), אי אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, וכן ירמיה אמר להם לישראל ופן ירך לבבכם ותיראו (וגו') בשמועה הנשמעת בארץ (ירמיה נא מו), זו של בלשאצר, ובא בשנה השמועה, זו של דריוש, ואחריו בשנה השמועה (שם), והיתה בבל צבי ממלכות וגו' (ישעיה יג יט), וחמס בארץ (ירמיה נא מו), על (ירושלם) [כשדים], משל (שם), זה כורש הפרסי, ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס (דניאל י״א:א׳-ב׳), זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה את הבית, ומה תלמוד לומר (רביעי) [והרביעי] (שם יא ב), רביעי למדי, ויהי דניאל עד שנת אחת וגו' (שם א כא), בו בפרק נאמר לו בתחלת תחנוניך יצא דבר וגו', שבעים שבעים וגו', ותדע ותשכל וגו' שבעים שבעה (שם ט), אלו שעשו בגולה ועלו, ושבעים ששים ושנים (שם ט כה), אלו שעשו בארץ, ושבוע אחד, מקצתו עשו בארץ, ומקצתו חוצה לארץ, ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת וגו', והגביר ברית לרבים וגו' (שם), רבי יוסי אומר שבעים שבעים (שם), משחרב בית ראשון ועד שחרב בית אחרון, שבעים לחרבנו וארבע מאות (ועשרה) [ועשרים] לבנינו, ומה תלמוד לומר שבעים שבעים, אלא שהיתה גזירה גזורה קודם לשבעים שנה, וכן הוא אומר והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו ג), ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' (שם ז יא), אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזירה גזורה קודם למאה ועשרים שנה, וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם (ישעיה ז ח), ואותה שנה שנת ד' לאחז היתה, אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש, שנאמר כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז יא):